רוני סומק: בוער ביד. ליאת רגב: נהדר. קובי מידן: נפלא, דמעתי. בלהה בן אליהו: לא עצרתי. ח"כ ארבל: בארון הקודש שלי. ניר ברעם: חובה. גפי אמיר: יחודי, פיוטי, מעמיק. יוסי סוכרי: לכל הדור.
״בלשון ובסגנון המיוחדים לרינו צרור הוא מביא בספרו ״שם משפחה״ יצירה יוצאת דופן שנעה בין הפרטי לקולקטיבי, בין ממדיו האישיים ביותר של הזכרון להיבטיו האוניברסליים, במובן היהודי. במידה רבה, הסיפור המשפחתי שמגולל הספר - הוא סיפורן של משפחות יהודיות בכל הזמנים ובכל העולם. ׳שם משפחה׳ ריתק אותי מכריכה אל כריכה ונותר בי גם בתום הקריאה״
רובי ריבלין. נשיא המדינה לשעבר
"שם משפחה" של רינו צרור הוא בעיני ספר שלא קוראים מהר, וגם מסמנים בו הרבה. "והגעגוע הופך לכמיהה אל התמיר שלא יהיה עוד," כותב צרור. ואכן הספר מלא בגעגוע, אבל עוד יותר בבריאה מחדש של עולמות שלא יהיו עוד. ממרד התפוצות, 45 שנים אחרי חורבן בית המקדש, וההיסטוריה שאחריו, של המשפחה של צרור, ושל הקהילה היהודית בלוב, ועד הסיפור העצוב כלכך והיפה על מותו של גבריאל, שכנגד רצון אמו ואביו נוסע לישראל, אל המדינה שזה עתה קמה ונהרג במלחמת העצמאות״
ניר ברעם. סופר
״שם משפחה - ספרו החדש והנפלא של רינו צרור הוא ספר מסעות. אלו מסעות פיזיים - ממקום שגדלה משפחתו אל ארץ ישראל. אלו מסעות נפשיים - רינו מלווה את המסע לא רק בקילומטרים שלו אלא בקילומטרים של הנשמה. על הכנפיים האלו אני עפתי והרגשתי שהספר בער לי בידיים. שם משפחה. רינו צרור. אני יודע מה תרגישו כשתקראו את הספר הזה ואני כבר מקנא באלה שעדיין לא קראו.״
רוני סומק. משורר
"והספר יפה וכובש ומלא תנופה. זהו קולו המובחן של צרור בעשייה העיתונאית כבר לא מעט שנים. הפעם מופנה הטמפרמנט המתולתל לעבר העבר המשפחתי. רינו יוצא לחפש את השם צרור במהלך הדורות בטריפולי ובסביבותיה. זהו כמובן לא רק דיוקן משפחתי אלא דיוקן של קהילה. הטריפוליטאים, הטרבלסים. אולי גם סיפורם של מהגרים באשר הם. ברכות על ספר יפה ומרגש״.